יתכן ושמתם לב שרוב השיקויים וצמחי המרפא בכלל נוטים לטעם המריר, לא בכדי. מר הוא לא רק טעם אלה גם פעולה – הוא מניע סטגנציה (תקיעות), מפנה ומאזן מערכות רבות בגוף, מניע את מערכת העיכול, מנקה את הכבד מרעלים ומשפר את מצב הרוח. 

בעבר הטעם המר נועד לזהות רעילות במזון, כיום החשש לא קיים ואנו לומדים אף ליהנות מהטעם המר כמו בקפה, שוקולד ויין ומהשפעתו על הגוף. 

 באופן ספציפי הטעם המר מפעיל קולטנים בפה הגורמים למספר פעולות:

• מעלה רמת הורמון הגסטרין שמעורר הפרשת חומצת קיבה החשובה בין היתר לספיגת ברזל וויטמין B12
• מגביר הפרשת פפסין המפרק חלבונים למען ספיגתם היעילה
• מחזק את סוגר הוושט ומונע ריפלוקס
• מגביר ייצור והפרשה של מיצי מרה לטובת פירוק שומנים ופינוי חומרי פסולת מהכבד. כמו כן מונע הצטברות של אבני מרה בכיס המרה
• מפחית תשוקה למתוק
• מגביר הפרשת אנזימי לבלב
• מגביר הפרשת ריר מרירית דרכי העיכול וכך משפר תנועתיות המזון, ספיגתו ויוצר תנעים אופטימליים לפלורת המעי.
• מגביר פריסטלטיקה- תנועת המעי ומונע עצירות

ברפואת צמחים סינית הטעם המר מקושר לאלמנט האש. אלמנט זה אחראי על האינטלקט, התודעה וההכרה, בשלות ומימוש. אלמנט האש מתבטא במעיים ובלב. הרגש שמאפיין אותו כשהוא מאוזן זה שמחה. מחקרים עכשווים מראים את הקשר בין פלורת (אוכלוסיית חיידקי) המעי למצב הרוח דרך הפרשת סרוטונין, הורמון השמחה. חיבורים שהסינים עשו לפני אלפי שנים מקבלים הסברים מדעיים בימינו, מרתק.  

מתוק מעיד על נוכחות של פחמימות= אנרגיה. פעם, כשהיה קשה להשיג מזון באופן רציף, ברגע שמצאנו משהו מתוק זה היה אירוע חשוב. הקולטנים בפה הופעלו כאילו אומרים: ״יש!!! מצאנו!!!! קחו כמה שיותר ממנו! אין לדעת מתי יהיה שוב״. היום, אצל רובנו זה כבר לא המצב אבל התגובה האבולוציונית עוד נותרה. אנחנו צריכות.ים אנרגיה כדי לשרוד אך השאלה החשובה היא האם אנחנו צורכות.ים אנרגיה בהתאמה לכמה אנרגיה שאנחנו מוציאות.ים? ומה מקור האנרגיה. פחמימה פשוטה כמו סוכר, אורז לבן או קמח לבן מלאים באנרגיה זמינה. תחילה נרגיש אנרגטיות.ים ואז הלבלב משחרר אינסולין כדי להכניס את הסוכר לתאים בגוף (לשימושן ולאגירה), כתוצאה מכך רמות הסוכר בדם יורדות ואנחנו חשות.ים עייפות. זו הסיבה שנרצה לישון אחרי מנת פסטה יפה או לאכול משהו מתוק בסוף ארוחה, שתהיה לנו אנרגיה לעכל את המזון שאכלנו. 

ברפואה סינית הטעם המתוק מסמל את אלמנט האדמה, זה הטעם המזין. רוב הצמחים האדפטוגנים, אלו שמאפשרים לנו לעבור שינויים עם תחושת יציבות, יחשבו למתוקים: תלתן ארגמן, נטופית רפואית, קינמון, ג׳ינג׳ר ורוזמרין, מנדרינה, תרזה, הל ושומר. 

חמוץ מעיד על נוכחות של חומצות- כמו שנמצא בפרי בסרי שעוד לא הבשיל ובפירות הדר ומספר גם על נוכחות ויטמין C, חומצה אסקורבית. חומצה זו מאוד חשובה לבריאותנו, היא נוגדת חימצון, חיונית לספיגה תקינה של ברזל, יצירה וסינתזה של מוליכים עצביים וחומרים כמו קולגן וקרניטין ועוד הרבה פעולות נוספות.

ברפואה סינית הטעם החמוץ מסמל את אלמנט העץ. אלמנט האחראי על לידה וצמיחה, תכנון, יצירה וחשיבה, מלאה באסרטיביות. הוא טעם מכווץ ומניע, כמו בלידה של רעיונות חדשים. 

מלוח מעיד על נוכחות של מלחים= מינרלים, לרוב כלור ונתרן. המלחים מעורבים בתהליכים רבים בגוף: שמירה על מאזן הנוזלים ולחץ דם תקין, פעילות תקינה של מערכת העצבים והשרירים.

ברפואה סינית הטעם המלוח מסמל את אלמנט המים האחראי על יצר החיים, אומץ וכוח רצון.

אוממי, הטעם החמישי הנחשב ל״טעים״ מקורו בחומצה גלוטמית אשר בודדה לראשונה מאצות. כיום אנו יודעים שהיא נמצאת גם בעגבנייה, תירס, פטריות, רוטב סויה, גבינה ובעלי חיים. גלוטמט היא חומצה אמינית, אבן היסוד של חלבון, הבסיס של כל דבר חי ומה שרוב מסת הגוף שלנו מורכבת ממנו, נועדנו להימשך אליו. הוא טעם מנחם ומזין. 

להוסיף סיכום. 

הפוסט מה הטעם? וכיצד הוא משפיע על גופנו הופיע לראשונה ב-שיקוי - צמחים שמשנים.